פסיכה וקופידון

פסיכה וקופידון הוא סיפור מתוך המיתולוגיה הרומית אודות אהבה וקנאה, אלים ובני תמותה והקרב הקשה מכול שבין היגיון לתשוקה.
השמועה על יופייה האלוהי של הנסיכה פסיכה הולכת לפניה, עד כדי כך שבני האדם משווים אותה לוונוס וסוגדים לה כאילו היא עצמה האלה. לאחר שמקדשיה של ונוס האמיתית נזנחים, היא מחליטה לנקום בבת התמותה ומצווה על בנה קופידון להענישה כך שתתאהב באדם המתועב מכול. אולם קופידון בעצמו מתאהב בפסיכה ולוקח אותה עבורו לאישה מבלי שתדע את זהות בעלה.
מרגע זה מוצאות עצמן הדמויות נקרעות כל אחת בין דחפים עמוקים: יצר סקרנות ואמונה עיוורת, צייתנות לאם ותשוקה לאהובה, קנאה וגם חמלה.
פסיכה וקופידון הוא סיפור פנימי ועצמאי מתוך הרומן ״חמור הזהב״ מאת הסופר והרטוריקן הרומי לוּקִיוּס אַפּוּלֵיוּס שחי במאה ה־2 לספירה.